פסק-דין בתיק ת"א 5016-08

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק חקלאי בסך 5,214,148 ש"ח.

2.       התובעת, חוות רודד אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה"), טוענת כי כרמיה ניזוקו קשות כתוצאה מפריצתם של מים מלוחים (להלן: "התמלחת"), בחודש ינואר 2002, ל"מאגר אילת", שממנו משכה האגודה מי קולחין להשקיית כרמיה (להלן: "המאגר"). תאונה זו התרחשה דווקא בעיצומה של השקיה מסיבית של הכרמים. לפיכך, נגרם לכרמים נזק רב-עונתי כבד ביותר.

3.       האגודה טוענת כי הנתבעת, עיריית אילת (להלן: "העירייה"), שבשליטתה מצוי המאגר - התחייבה כלפי האגודה, ב"הסכם לאספקת מי קולחין" מיום 2.12.1997 (להלן: "החוזה"), לספק לה מי קולחין, שכשמם כן הם אמורים להיות - קרי: מי שופכין מטוהרים, ולא מי תמלחת. עוד טוענת האגודה כי העירייה ידעה על התאונה של פריצת התמלחת למאגר (להלן: "התאונה"), וכן ידעה כי האגודה משקה את כרמיה ממימיו של מאגר זה, בהתאם לחוזה. חרף זאת, וחרף העובדה שהעירייה הודיעה על התאונה ל"ערדום" (אגודה חקלאית אחרת בחבל אילות) - חדלה העירייה מלהודיע כאמור לאגודה התובעת. משהאגודה לא קיבלה כל הודעה על התאונה - המשיכה להרעיף על הכרמים את התמלחת עוד ימים ארוכים, דבר שכאמור גרם להם נזק כבד.

4.       העירייה טוענת כי לפי החוזה - לא הייתה עליה כל אחריות לטיבם של המים המסופקים לאגודה. ההודעה לערדום נמסרה משום שערדום הייתה מוכרת לגורם הרלבנטי בעירייה, שטיפל בתאונה, על רקע בקשתה המפורשת של ערדום מן העירייה להיות מיודעת לגבי אירועים כאלה. אולם, אותו גורם לא היה מודע לקיומה של האגודה כצרכנית נוספת של מי המאגר, ולפיכך לא הודיע על התאונה גם לאגודה. נוכח הפטור החוזי המפורש של העירייה מכל אחריות לשימוש של האגודה במי המאגר - אין העירייה רואה עצמה כאחראית לנזקיה של האגודה בשל אותה תאונה. העירייה מוסיפה וטוענת כי לו נהגה האגודה כמקובל בקרב חקלאים אחרים, והייתה מתקינה מתקן ניטור פשוט וזול, שהיה מתריע על איכות המים המגיעים מן המאגר למערכת ההשקיה שלה - הנזק היה נמנע.

5.       העירייה כפרה בקשר הסיבתי בין התאונה לבין נזקיה של האגודה. אולם, לחלופין, העירייה הגישה הודעה לצד שלישי נגד חברה יפנית המגדלת אצות באזור ומחזיקה, לשם כך, בריכות של מי מלח, Nature Beta Technologies Ltd. (להלן: "NBT"), בטענה כי היא זו שהזרימה את התמלחת למאגר, ואם נזקיה של האגודה נגרמו עקב אותה תאונה - אזי NBT היא האחראית להם.

6.       NBT הודתה בתקלה נקודתית, במועד סמוך למועד הנדון, שבעטיה אכן הזרימה תמלחת למאגר. אולם, לטענתה, המדובר היה בכמות זניחה לחלוטין של 100 מ"ק, אשר נמהלו ב-400,000 מ"ק של מי המאגר. לפיכך, אין כל קשר סיבתי בין תקלה זו לבין נזקיה של האגודה.

7.       בשל הצורך והחובה לחסוך זמן שיפוטי, דנתי רק באלו מבין הטענות והראיות שאותן ראיתי כנחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

דיון והכרעה

8.       באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מחמת היעדר אחריות העירייה לנזקיה של האגודה. לפיכך, מתייתר הדיון בשאלות של הקשר הסיבתי בין התאונה והפגיעה ביבוליה של האגודה, גודל הנזק ואחריותה של NBT.

9.       למעשה, העובדות הנצרכות להכרעה, כמפורט לעיל, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים.

10.   האגודה מודה בתניית הפטור החוזית, שלפיה העירייה אינה אחראית כלפי האגודה לאיכותם של מי הקולחין. אולם, העירייה טוענת שלא כל נוזל זר ומוזר החודר למאגר בא בגדרם של "מי קולחין". עוד מבססת האגודה את תביעתה על מחדלה הרשלני של העירייה מלהודיע לאגודה על התאונה. האגודה מודה גם בכך שהייתה יכולה להתקין מתקן ניטור פשוט וזול שהיה עשוי להתריע על התאונה. אולם, לטענת האגודה, לא היה צורך בכך; משום שהעירייה ממילא ניטרה את איכות המים, והאגודה הייתה רשאית להסתמך על פעולתה. בהתאם לכך, סבירה הייתה ציפיית האגודה כי במקרה של תאונה - העירייה תודיע לאגודה על כך.

11.   העירייה, מצדה, מודה כי לא הודיעה לאגודה על התאונה, חרף ידיעתה אודותיה וחרף העובדה כי הודעה כאמור אכן נמסרה לערדום. העירייה מודה גם כי לו הגורם המטפל בעירייה היה מודע לקיומה של האגודה כצרכנית מים נוספת לצד ערדום - הודעה כאמור הייתה נמסרת גם לאגודה, ללא כל קשר לשאלת קיומה של חובה כזו. אולם, לטענת העירייה, החוזה בין הצדדים מעצב את היקפה של חובת הזהירות של העירייה כלפי האגודה. נוכח תניית-הפטור הנדונה - החוזה שולל, למעשה, כל חובת זהירות כאמור. ממילא אין להטיל על העירייה כל אחריות בגין אי-מתן הודעה שהעירייה לא הייתה חייבת לתתה.

12.   בין האגודה לעירייה נטושה, אפוא, בהקשר הנדון, מחלוקת משפטית בלבד. האגודה טוענת כי המונח "מי קולחין" צריך להתפרש, בהתאם לחיקוקים שונים בתחום אסדרת המים, כמי שופכין מטוהרים דווקא; כי דינה של תניית-הפטור, ככל תניית-פטור, להתפרש בצמצום; וכי אין בתניית-הפטור החוזית כדי לאיין את חובת הזהירות הנזיקית של העירייה לנקוט אמצעי זהירות פשוט וזול, כמתן הודעה טלפונית, לצורך מניעתו של נזק צפוי לאגודה, שעמה יש לעירייה יחסי 'רעות' חוזיים. העירייה טוענת כי קונסטרוקציה כזו מאיינת את תכליתה של תניית-הפטור החוזית, אשר משקפת את אומד דעת הצדדים שלא להטיל על העירייה כל אחריות תוצאתית לאיכות המים.

13.   כאמור, באתי לכלל מסקנה כי במחלוקת משפטית זו - הדין עם העירייה. אודה ולא אבוש כי לא בלב קל הגעתי למסקנה זו. נגעה ללבי עדותו של מר עודד חיות, מזכיר האגודה, אשר ראה בעיניים כלות כיצד מפעלו יורד לטימיון. כרם היה לו, "ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באשים" [ ישעיהו ה, ב]. טלפון אחד של העירייה היה מונע את עיקר היזקה של התאונה הנדונה מבחינת האגודה. אולם, חזקים עליי דברי סוקרטס: "כי לא לשם כך יושב הדיין, שיחלק את הדין בחסד כנדבת-יד, אלא שידון על פיו; ובשבועתו לא נשבע שיחונן את כל הטוב בעיניו, אלא שישפוט על פי החוקים" [יוסף ג' ליבס (עורך): כתבי אפלטון ב', "אפולוגיה" (שוקן, 1979), עמ' 230]. להלן אבאר את מסקנתי.

14.   כדי לקבל מבט נכון על אומד דעת הצדדים לחוזה, אביא אותו בשלמותו, בהשמטת ה"הואיל"ים וההגדרות שבתחילתו וסעיף ההודעות שבסופו בלבד:

3.         התחייבות הצדדים

3.1.    הקונים מתחייבים להזמין על חשבונם, תכנון ופיקוח של "המפרט" "הצינור" ו"מערכת הטיפול". התכנון יוזמן אצל מתכנן "הקו" או אצל מתכנן אחר. המתכנן יאושר מראש ע"י העיריה והמועצה. התכנון יאושר לפני הביצוע ע"י העיריה והמועצה ויהווה נספח להסכם זה.

3.2.    הקונים מתחייבים להקים ולתחזק על חשבונם את "המפרט", "הצינור" ו-"מערכת הטיפול".